תמיד זלזלתי בסרטים שבהם אורות הבהבו בלי סיבה, והיה ברור לי שיש איזה פעלול מטופש ולא אמין. מצד שני, מספיק שהצצתי באיזה מסך ב”נוסע השמיני” או “האלמנט החמישי” והייתה לי תחושה שהמסך הוא חלק מעולם אמיתי לגמרי, למרות שברור שהוא מומצא(מדע בידיוני).

הקשר בין תרבות המדע הבידיוני להמצאות וחדשנות, הוא כמובן די בלתי נמנע. אחרי הכל, לרוב אנשי חזון אמיתיים, שמבקשים ליצור המצאה משנת חיים (או משבשת) עשויים למצוא כתגובה מוכרת את הטענה שמה שהם מדברים עליו הוא רעיון לסרט מדע בדיוני, לא המצאה.

20000 leagues under the sea

ז’ול ורן וחזון הצוללת שלו בספרו 20,000 מיל מתחת למים

אבל עובדה מעניינת יותר היא שפעמים רבות יצירות כאלו אכן חזו את העתיד. דוגמאות בולטות שבדרך כלל מזכירים הן הספרים של ז’ולס ורן שחזו טכנולוגיות שעוד לא היו אפשריות כמו למשל את הצוללות או הנחיתה על הירח ב”מסע מהארץ לירח”.

במאה העשרים, תקופה בה הדימיון “תפס” את הקצב של הקדמה האנושית, סדרות וסרטי מד”ב הצליחו לחשוב כבר בשנות ה60 על הפלאפון, או מסכי המגע. אמנם כיום אנו תופסים כל המצאה כמובן מאליו, אך רבות מהמצאות אלו היו “משנות כללים” בהמצאתם.

 

Star-trek phone

פלאפון

כמובן שמפעם לפעם, די בקלות, ניתן להבחין בסרטים או בתכניות ישנות את ה”ראייה המוגבלת” של אותם שנים. הדימיון של שנת 2015 בשנות ה80 דיי שונה מהמציאות ולא רק בגלל אי-המצאת סקייטבורד-מרחף.

 כאן יש כמה דוגמאות לסרטים שבהם משתמשים בטכנולוגיה עתיקה בסרטים עתידניים. הדוגמא הבולטת יכולה להיות היום, מסכי טאצ’, אך בעתיד גם הטכנולוגיה הזו תהיה מיושנת, (כמו פקס ותקליטים היום).

לעצב מוצר לעולם בידיוני

אבל תעשיית הקולנוע גם היא השתנתה במשך השנים, ומאחורי הסרטים שאנו רואים כ’מדע בידיוני’, מתרחש לא פעם עבודת מחשבה שהיא לא רחוקה מאיפיון של מוצר חדשני אחר. הדוגמאות המצוטטות ביותר הן דוח מיוחד (2002) והטיפול שלו בממשק מופעל בכפפות ומסכים חכמים. הרעיון היה כל כך חדשני, שניסו לפתח אותו כמה פעמים מאז. מה שבולט מאד לכל מי שמתעסק בתחום הUI הוא כל השימוש בסרטים במה שנקרא HUD, (heads up display). הסרטים נותנים תרוץ למעצבים בדרך כלל לעצב משהו הרבה יותר אמיץ ממה שמקובל.

אבל בסוף היום זה עדיין קולנוע, זה עדיין מזוייף וזה עדיין לא נותן לנו הרבה, לא?

minority report GUI

המסך ב”דוח מיוחד”

לדעתי לא. בשורה התחתונה, אנחנו כמעצבים, מחפשים המון מקורות השראה לעיצוב ממשקים, והמדע הבידיוני (ואפילו סרטי פנטזיה) יכולים ללמד אותנו חשיבה יצירתית ולצאת קצת מחוץ לקופסא. לצורך השראה וחשיבה יצירתית סרטי מדע בידיוני מושלמים. בתור התחלה אני ממליץ לראות דוגמאות לעיצוב מסכים של השנים האחרונות, כולל זה של דוח מיוחד.

שווה לחפש

ולסיום עוד סרט עם טום קרוז שהשקיעו מחשבה מאחורי עיצובו, כולל ראיון עם מעצב הHUD בדקה 3:40 בערך..

מעבר לכך חשוב לעשות את החשבה יותר קדימה. על איזו מחשבה אנו מוגבלים? איפה יש לנו פיקסציה? צריך ללמוד לחשוב מחוץ לקופסא, למשל בסרט שיצא עכשיו למסכים, איך הוא מתאר חווית שימוש באמת. אולי להסתכל על תחום הממשק בשנים האחרונות כסוג של “screenless ui”. למשל זה:

עיצוב המשחקב"היא"

עיצוב המשחקב”היא” – מציאות מדומה

כלומר אם נעשה סרט מדע בידיוני רוב הסיכויים שהמסכים יתפסו בו פחות משקל וזו תהיה תפיסה של “עולם” מרושת וחכם. אולי לקחת השראה גם ממשחקים. אבל זה כבר שאלות  שרבים מנסים לענות עליהם, כמו למשל יובל הררי ב”היסטוריה של המחר“.

בסוף היום, לצערי, אף אחד לא יודע מה יהיה מחר.

לקריאה נוספת:

Minority Report and Prescient Technology