קצת על קצרים בתקשורת ו אימוג’י. 😐

בעקבות  פוסט קצר בבלוג המעניין הזה על ההיסטוריה של האימוג’י, התחלתי לחשוב על הבעיות העיצוביות שקשורות לשימוש ב אימוג’י.

אז קודם כל – למה כן להשתמש באייקונים בעיצוב.. סטודיו טוביק כתבו בבלוג שלהם מאמר נהדר ובו כמה סיבות  על למה להשתמש באייקונים על פני טקסט. בין הסיבות – אייקונים מזוהים מהר יותר על ידי המשתמש, חיסכון במקום, תמיכה בסגנון ואסתטיקה ועוד.

הבעיה שלי היא יותר בפרוייקטים כמו החולצה הזו. חולצה לטיול בחול ועליה אייקונים שאמורים לעזור לתקשר עם הסביבה. חלק מפרוייקט שמטרתו לדבר באמצעות אייקונים בלבד. אני מוצא את זה בעייתי מאד בלשון המעטה.. 😡

מגדל בבל

אז למה לא להשתמש באייקונים או באימוג’י? על טעויות בעיצוב סמלים ואייקונים כתבתי כבר פה. אני ממליץ לקרוא את המחקר הזה (גם דרך המאמר של tubik) שמדבר על ההבנה השונה של קהלי יעד, או יותר נכון אי ההבנה של אייקונים וסמלים במובייל. אבל אתם לא צריכים מחקר כדי לדעת שיש אי הבנה גדולה בהקשר של סמלים. ובהקשר ישיר יותר לאימוג’י, כולנו משתמשים בהם אז כנראה שהם מובנים לכולם, לא?

אז לפי כלל הזהב שכל מאפיין מכיר – זה שאתה חשב שהבנת לא אומר שהבנת את מה שהמשתמש אמור להבין. 😕 או אם לשים את זה במילים פשוטות יותר:
i-do-not-think-it-means-what-you-think-it-means

“You Keep Using That Word, I Do Not Think It Means What You Think It Means”

חשבתם כמה חוסר תקשורת יש בגלל שימוש בemoji או סתם בדיבור דרך רשתות חברתיות?

מחקר שפורסם לא מזמן טוען  שהשימוש באימוג’י  מובן בצורה שונה, בטווח רחב מאד של אפשרויות על ידי כל בן אדם. לא רק זה, אלא גם שהשינויים העיצוביים  השונים בין אנדרויד לios גורמים לעיתים קרובות לשליחת סמל שונה מאד ממה שחשבתם שהמשתמש השני רואה.

וזה עוד לפני שדיברנו על אימוג’י שהמשתמש בכלל לא רואה כי אין לו גרסא מעודכנת 🙁

 

alien

אייקון החייזר שמוצג בios כשאין תמיכה לסמל אימוג’י

בעצם הבעיה של האימוג’י היא בעיה די נפוצה בעיצוב דיגיטלי – והיא קשורה לעודף פירושים או “פרגמנטציה” של השפה.

האימוג’י הוא התפתחות של האמוטיקונים שהם למעשה רק תולדה של צורך נואש לראות בסימנים כמו

:]

פרצוף מחייך(פראידוליה). שאלה טובה תהיה – האם יותר אנשים יבינו זה את זה באימוטיקונים או באימוג’ים? בכל מקרה, הפירושים השונים וההבדלים והדקויות בעיצוב(ועיצוב גרוע) לא עזרו וכנראה הריעו את בעיות התקשורת.

אם השימוש באימוג’י יוצר כל כך הרבה בעיות תקשורת, למה אנחנו אוהבים אותם כל כך? 😮

התשובה היא שאימוג’י הוא לא שפה – אלה סוג של סלנג

סלנג הוא שפה לא-רשמית שקיימת בקרב קבוצה מסויימת. קחו למשל את השימוש באימוג’י החציל, שנעשה בו שימוש לסקסטינג. המוסכמה החברתית, בשיתוף עם קונוטיציות קלות מאד הטמיעו את המשמעות החדשה של הסימן. ממש כמו סלנג, קהלים שונים או סיטואציות שונות יכולות לשנות את המשמעות של האימוג’י.

איך אנחנו בתור מעצבים יכולים להפוך את האימוג’ים ליותר מובנים וחד משמעיים?

דוגמא טובה לשימוש מושכל ומחושב עם המון מחקר מאחוריו הוא התגובות של פייסבוק:

כאן יש כתבה על התהליך, וגם כאן.

הנה לקחים חשובים מהתהליך מאחורי עיצוב ה”reactions”:
  1. מחקר משתמשים ובדיקה של האימוג’ים על ידי המשתמשים לעומק.
  2. מיקוד – צמצום ל5 מסרים בולטים בלבד.
  3. ביטול של מסרים אפורים כמו ההבדל בין yay ל”שמחה” או הסמיילי שבוכה וצוחק בו זמנית.
  4. שימוש באנימציה להדגשה של המסר -בולט במיוחד באייקון הכועס שיכול להיות פחות ברור.

בעצם פייסבוק פתרו את הבעיה על ידי הפיכה או שימוש באימוג’י כסוג של אייקון – כזה שיש לו רק משמעות אחת. הם נמנעו מפירושים מורכבים וטווח רחב.

אפשר להגיד על התגובות האלה הרבה דברים, אבל מהבחינה הזאת הם מוצלחים.

לסיכום:

חלק רחב מבעיות תקשורת קשורות לעיצוב גרפי ואיפיון וניתן לפתור אותם על ידי תכנון נכון.

בנוסף , מומלץ לא לשלוח אימוג’י של חציל לאף אחד בעבודה, גם אם אתם עובדים במסעדה… 😉

מה דעתך בנושא?